<h1>חדושי בן הרמב"ן — ביצה</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ביצה ט"ו ע"א] האי נמטא גמדא דנרש שריא. משום שהוא קשה. וכן משמע במס' יומא פ' (אלו) [בא לו] [ס"ט ע"א] גבי בגדי כהונה דפריך התם על מה שאמ' שמקפלין אותן תחת ראשיהן ואמרי' אלא אימא כנגד ראשיהן ואמרי' התם נמי (דקשיוהו) [דקשין הן] כדאמ' רב אשי וכו' האי נמטא דנרש וכו', אלמא דבקשים ליכא משום כלאים. וק"ל דהא בריש מס' ערכין [ג' ע"ב] ובפ' התכלת [מ"ג ע"א] הכל חייבין בציצית כהנים לויים וישראלים, פשיטא, כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל ואשתרי כלאים אשתרי נמי ציצית קמ"ל, אלמא דשייך בבגדי כהונה איסור כלאים ואע"ג דקשין הן. ותירץ הר' ר' יעקב ז"ל דהכא מיירי בלבדין דאיכא תרי להיתירא חדא שהם לבדים (ולבידין) [ולבדין] רכין אין בהם איסור אלא מדרבנן כדתנן [כלאים פ"ט מ"ט] (הלביד') [הלבדים] אסורי' מפני שהן שוע, ומדאוריתא אינו חייב אלא שיהא שוע טוויי ונוז והאחר נמי שוע טויי ונוז ושיהו מחוברין זה בזה, ולא כפי' רש"י ז"ל, כאשר כתבנו, כדאיתא במס' שבת פ' במה אשה יוצאה וכו' [נ"ז ע"ב], והכא דקשין הוו תרתי להיתירא דמשום הני דקשין הוא האי נמטא דנרש, אבל בבגדי כהונה כיון שהן שוע טויי ונוז שייך בהם דין כלאים בלבישה והעלאה ומ"ה קאמ' דלישתרו בהו כלאים, אבל התם במס' יומא דמתיר לקפלן תחת ראשיהם משום דליכא למגזר כלל משום נימא דניכרך על בשרו דקשין הם ובהצעה בלבד ליכא למיגזר, אבל בלבישה אסורה הוא דגזרי'. ואין זה נכון כלל דהא התם במס' יומא דקא מייתי האי נמטא גמדא דנרש וכו' גבי ההיא דמקפלין תחת ראשיהן ולפי זה הפי' חילוקא איכא בין בגדי כהונה לנמטא גמדא דנרש כאשר כתבנו והתם משמע דדבר אחד הוא, אלא הנכון כמו שכתב הרב בעל המאור ז"ל דהתם לא קאמ' בגדי כהונה קשין הם [אלא] מאבנט בלחוד דליכא שום בגד בבגדי כהונה של כהן הדיוט שיש בו כלאים אלא האבנט בלחוד, ומשאר הבגדים קאמ' דמותר ללובשו. כך הפי' הנכון.
<h2>דף כט:</h2>
[ביצה י"ד ע"ב] ה"ג מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו. ודאי משנה שלימה היא דוילון טמא [כלים פכ"ז מ"ט] וא"ת היאך לא הביא(ה) המשנה, איכא למימר דדרך הוא פעמים הרבה בתלמוד שמביא טעם המשנה ואינו מביא המשנה עצמה ורוצה לומר שכיון שהוא מקבל טומאה אף לענין כלאים נמי הוא אסור. וזה תימה מפני שהוא מקבל טומאה אמרי' שיהא בו משום כלאים [ולפיכך] מחקו הגירסא ואמרו הכי והאמר עולא וילון אסור מפני שהשמש מתחמם כנגדו, ואעפ"י שאינה משנה ולא ברייתא הם היו יודעין דאמת הוא דוילון אסור. ואין זה כלום דודאי טמא גרסי' ולא מוכח שמפני שהוא טמא דיהא בו משום כלאים אלא דקאמר דכיון שהשמש מתחמם כנגדו אסור הוא אף משום כלאים ומשום הכי רצה להביא מילתא דעולא אע"ג דמתני' היא בהדיא. וא"ת והא פרוכת שהוא מקבל טומאה כדאמרי' במס' (מנחות) [שקלים] [פ"ח מ"ה] שלש מאות כהנים היו מטבילין אותה ואעפ"י שאין הכהן יכול להתחמם שאסור הוא להשתמש בו וכו'. ויש שהיו מתרצי' דלא קאמר שהכהנים מטבילין אותה לאחר שפרסו אותה אלא קודם משום דכלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה ומשום הכי היו מטבילין אותה אבל לאחר שהיא פרוסה ודאי אינה צריכה טבילה (שלם). ואין זה נכון דהא בהדיא חזי' בתוספתא דשקלים [פ"ג הי"א] דשתי פרוכות היו שם אחת פרוסה ואחת מקופלת נטמאת הפרוסה פורסין את המקופלת, אלמא דאף לאחר שפרסו צריכה טבילה דמקבלת טומאה. אלא הפי' הנכון דודאי בפרוכת ליכא חימום דאסור להשתמש בו ואינו דין שיהא צריכה טבילה דאינו מקבל טומאה אלא דגזרו בוילון שאין בו חימום שיהא מקבל טומאה וצריך טבילה אטו וילון שיש בו חימום ומקבל טומאה לדברי הכל.
